פסק-דין בתיק ע"פ 49737-01-12

א.         הערעור שבפנינו הוא על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט י. ליפשיץ) מיום 29.12.2011, בת.פ.  20936-01-10, לפיו נדון המערער, יליד 1989, ל-5 חודשי מאסר בפועל, וכן למאסר לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע, ובנוסף נדון הוא למאסר לתקופה של 4 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון.

ב.         בכתב האישום המתוקן שהוגש נגד המערער (שהיה הנאשם מס' 2), וכנגד הנאשם מס' 1 נטען שבתאריך 22.2.08 במהלך מסיבת יום הולדת שנערכה ביער ליד מעונות גאולה בחיפה, פנה נאשם מס' 1 אל המתלונן (קטין יליד 1993) ושאל את המתלונן מדוע הוא הלשין במשטרה.

המתלונן השיב לו שזה איננו נכון והם שוחחו מספר דקות. לאחר זמן שוב פנה הנאשם מס' 1 למתלונן ושאל אותו האם הוא עדיין עומד על כך שלא היה במשטרה. המתלונן השיב שלא היה במשטרה ואזי היכה אותו הנאשם מס' 1 במכת אגרוף שפגעה בלסתו של המתלונן.

או אז הגיע המערער, בעט במתלונן בצלעותיו ונתן לו בעיטה בחזהו, כתוצאה מכך המתלונן נפל ארצה. בעודו על הרצפה תקפו את המתלונן הנאשם מס' 1 ואחרים שזהותם אינה ידועה למאשימה, בצוותא.

כתוצאה מתקיפה זו נגרמו למתלונן פציעות וחבלות של ממש בפניו ובפלג גופו העליון.

ג.          נטען בכתב האישום המתוקן שהנאשמים במעשיהם אלה פצעו את המתלונן, תקפו אותו בצוותא וגרמו לו לחבלות של ממש.

כתב האישום מייחס למערער ולנאשם מס' 1 עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 + 335 (א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), ותקיפת קטין לפי סעיף 368 ב' (א) רישא + סעיף 29 של החוק.

ד.         המערער ונאשם מס' 1 הורשעו לפי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון עליו הודיעו הצדדים לבית משפט קמא ביום 31.3.11, וזאת לאחר שנסתיימה פרשת התביעה, ולאחר שבית משפט קמא קבע את המשך הדיון לשמיעת פרשת ההגנה.

ה.         לאחר שהמערער ונאשם מס' 1 הורשעו בעובדות כתב האישום המתוקן בהתאם להודאתם (עמ' 71 לפרוט' ישיבת 31.3.11) הוזמן תסקיר של שירות המבחן למבוגרים.

בתסקיר מיום 10.7.11 נכתב שהמערער מתקשה לחוות את רשויות החוק ואת גורמי הטיפול כמיטיבים ומסייעים על מנת להיעזר בהם, דבר המצביע על פרוגנוזה טיפולית בעייתית לגביו.

עוד נאמר בתסקיר שהמערער מתקשה לגלות אמפתיה כלפי נפגע העבירה, הוא גם אינו מגלה תובנה באשר לחלקים הפגועים והתוקפניים שבקווי אישיותו, ואינו מגלה נזקקות טיפולית כלשהי.

לנוכח הבעייתיות בשיתוף הפעולה של המערער עם שירות המבחן, התרשמות שירות המבחן מקווי האישיות המורכבים של המערער, הקושי בנטילת אחריות בנוגע למעורבותו בעבירה זו, והעדר נזקקות טיפולית מצידו הודיע שירות המבחן שאין באפשרותו לבוא בהמלצה טיפולית לגבי המערער, והוסיף: "אנו סבורים שענישה קונקרטית מרתיעה ומציבת גבול עשויה להיות אפקטיבית עבורו".

ו.          בטיעון לעונש מיום 13.7.11 החליט בית משפט קמא להזמין את חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות ביחס למערער. הומצאה חוות דעת מיום 14.11.11 בה נאמר כי המערער כשיר מבחינה רפואית והביע רצון לבצע עבודת שירות, אך בראיון הוא היה מאד סלקטיבי בתשובותיו, לא אמין, דיבר בצורה תוקפנית, ובשלב מסויים אף קם מן הכסא, יצא מן החדר וצעק : "אתה לא תקבע לי, אני אלך לבית משפט".

צויין בחוות הדעת שהמערער לא היה מוכן להמשיך את הראיון ודרש בתוקף לעזוב את המקום וללכת לביתו. נוכח התנהגותו של המערער וחוסר שיתוף הפעולה מצידו הודיע שירות המבחן שאין הוא יכול לשבץ את המערער לעבודת שירות.

ז.          בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 28.11.11 טען הסניגור שהקצין דיבר אל המערער בשפה לא נאותה ואמר לו דברים קשים מאד. הסניגור ביקש שהמערער יופנה פעם נוספת לקבלת חוות דעת של הממונה וגם המערער עצמו ביקש שבית המשפט יתן לו הזדמנות נוספת, ואכן בית המשפט החליט לאפשר למערער, לפנים משורת הדין, להתייצב פעם נוספת בפני הממונה על עבודות שירות, ועוד כתב בית המשפט בהחלטתו: "הובהרה לנאשם 2 משמעות הדברים".

ח.         דא עקא, בישיבה מיום 29.12.11 התברר שהמערער לא התייצב בפני הממונה על עבודות שירות. הסניגור ביקש שבית המשפט יסתפק בענישה הצופה פני עתיד, ולחלופין,  ביקש להפנות את המערער שוב לממונה על עבודות שירות, והדגיש את גילו הצעיר של המערער בזמן ביצוע העבירה, וכן שעברו איננו מכביד (רישום ללא הרשעה מבית המשפט לנוער בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו), ובנוסף ציין שחלקו של המערער באירוע היה קטן (בעט במתלונן פעם אחת בפלג גופו העליון).

ט.         בגזר הדין עמד בית משפט קמא על חומרת האירוע ועל האלימות שננקטה כנגד המתלונן שהיה אז כבן 15, וכל זאת משום שהיתה סברה שהוא מסר כנגד אחר אימרה במשטרה.

בית משפט קמא ציין כי מדובר בהתנהגות השאובה מתת-תרבות עבריינית שיש לשרשה ולהבהיר כי מי שיטול חלק בהתנהגות מעין זו - ייענש ביד קשה. עוד ציין בית המשפט שהנאשמים (המערער ונאשם מס' 1) פעלו לפי קוד התנהגות פסול, בצוותא חדא כלפי קטין בן 15, דבר המדגיש את חומרת מעשיהם.

י.          בית משפט קמא גם עמד על כך שעניינו של נאשם מס' 1 חמור מזה של המערער, חלקו רב יותר, הוא מי שיזם את האירוע האלים והחל בו בפועל, ולחובתו מאסר מותנה של 7 חודשים (שאכן הופעל בגזר הדין בכל הנוגע לנאשם מס' 1).